פטרת ציפורניים, או אוניכומיקוזיס, היא זיהום של לוחית הציפורן ולעיתים גם של הרקמות שמתחתיה. היא שכיחה יותר בציפורני הרגליים, בין היתר משום שהציפורן צומחת לאט, נתונה ללחץ בנעל ונמצאת שעות רבות בסביבה חמה ולחה. עם זאת, שינוי במראה הציפורן אינו מוכיח שהגורם הוא פטרייתי.
אילו סימנים יכולים להתאים לפטרת?
הסימנים האפשריים כוללים שינוי צבע ללבן, צהוב או חום, התעבות של הציפורן, חומר פירורי מתחתיה, התרוממות ממיטת הציפורן והתפוררות בקצה. לעיתים יש במקביל קילוף או גרד בין האצבעות, המתאימים לפטרת עור בכף הרגל.
אף אחד מהסימנים האלה אינו ייחודי לפטרת. ציפורן יכולה להתעבות או להיפרד בעקבות חבלה, נעליים לוחצות, פעילות ספורטיבית, פסוריאזיס, שינויים הקשורים לגיל, דלקת סביב הציפורן ומצבים נוספים. גם זיהום חיידקי יכול ליצור שינוי צבע, ובמקרים מסוימים פס כהה מחייב בירור מסוג אחר לגמרי.
מה ניתן להעריך בבדיקה בקליניקה?
בבדיקה מקרוב נבחנים מראה הציפורן והעור שסביבה, מספר הציפורניים המעורבות, מיקום השינוי, עובי ומרקם הציפורן, חומר שמצטבר מתחתיה וסימנים אפשריים ללחץ או לחבלה. חשוב גם להבין מתי השינוי התחיל, אם הייתה פציעה או נעל לוחצת, אילו טיפולים נוסו והאם קיימות מחלות רקע.
הבדיקה מאפשרת להבדיל טוב יותר בין מראה שמתאים לפטרת לבין מצבים נפוצים שיכולים לחקות אותה. כאשר המראה מתאים, השינוי מוגבל ואין סימני אזהרה, ניתן לבנות בקליניקה תכנית טיפול מקומית ומעקב. ההתרשמות המקצועית אינה שקולה לאישור מעבדתי, ולכן אם התמונה אינה חד־משמעית או שהציפורן אינה מגיבה כמצופה, לא ממשיכים לטפל “על עיוור” אלא מפנים לבירור.
מתי נדרשת בדיקת רופא או מעבדה?
בירור רפואי חשוב כאשר המראה אינו טיפוסי, כאשר כמה אפשרויות נראות סבירות, כאשר טיפול מקומי אינו מביא לשיפור, כאשר השינוי נרחב או כאשר נשקל טיפול תרופתי דרך הפה. ברוב המקרים הבירור אינו מתחיל בביופסיה ניתוחית: ניתן לקחת גזיר או גרד מהציפורן לבדיקת מעבדה.
בדיקות מקובלות כוללות הסתכלות מיקרוסקופית, תרבית, צביעת PAS ולעיתים בדיקה מולקולרית. לכל שיטה יתרונות וחסרונות, והרופא בוחר את הבדיקה לפי המקרה. בדיקת מעבדה מסייעת לאשר שמדובר בזיהום פטרייתי לפני טיפול ממושך או משמעותי יותר.
מה כולל הטיפול בקליניקה והמעקב?
כאשר המראה מתאים לפטרת והמצב מתאים לטיפול מקומי, הטיפול בקליניקה מתחיל בשיוף ובדילול עדין ומבוקר של הציפורן. מטרת הפעולה היא להפחית את עובי הציפורן, להגיע לעומקה ולחשוף ככל האפשר את האזור הנגוע — בהליך שאינו אמור לכאוב.
לאחר מכן מבוצע טיפול מקומי לפי פרוטוקול פודולוגי מקצועי, והמטופל מקבל כחלק מהטיפול ערכה ביתית והנחיות ברורות להמשך הטיפול בין המפגשים. פטרת ציפורניים אינה נפתרת במפגש אחד: בהתאם למצב הציפורן ולקצב הצמיחה שלה, התהליך עשוי להימשך מספר חודשים ודורש התמדה בטיפול הביתי.
במהלך המעקב בוחנים את צמיחת הציפורן ואת התגובה לטיפול. אם המראה אינו חד־משמעי, אם אין התקדמות כמצופה או אם קיימים סימנים שמצריכים בירור רפואי, תינתן המלצה לפנות לרופא או לבדיקת מעבדה.
מה אפשר לעשות בבית?
- לשמור את כפות הרגליים יבשות, להחליף גרביים לאחר הזעה ולאוורר נעליים.
- לטפל גם בקילוף או גרד בין האצבעות לאחר אבחון מתאים, משום שפטרת עור עלולה לשמש מקור להדבקה חוזרת של הציפורן.
- לא לשתף קוצצי ציפורניים, פצירות או נעליים, ולנקות כלי טיפוח בהתאם להוראות היצרן.
- לא לקלף, לחפור או לשייף באגרסיביות ציפורן עבה.
מתי כדאי לפנות לרופא?
יש לפנות לבדיקה כאשר קיימים כאב משמעותי, אודם מתפשט, נפיחות, הפרשה, פצע, חום מקומי או שינוי מהיר. בדיקה רפואית חשובה גם אצל אנשים עם סוכרת, ירידה בתחושה, הפרעה בזרימת הדם או דיכוי חיסוני. פס חום או שחור חדש, מתרחב או לא מוסבר דורש הערכת רופא עור ואינו צריך להיחשב אוטומטית לפטרת.